אימרה שבועית:
להרבות השלום והריעות, היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד, כי במקום שראוי להיות עם אחד הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת, לכן תקנו משלוח מנות. {רבי שלמה אלקבץ}
סטטוס שבועי:
הסכנה שריחפה על ראש היהודים חשפה את רגשות האחווה שביניהם. ובכדי שרגשות אלו לא יחלפו, אלא יותירו את רישומם לזמן רב, תיקנו מרדכי ואסתר את מצוות משלוח המנות. אותה אחווה היא הערובה שתופעה כעין זו של המן לא תשוב. לא די במחשבות אודות האחדות. יש צורך ביישום הרעיונות ע"י מצוות מעשיות. מצות משלוח מנות היא איפוא זו המקרבת את הרעיון ללבבות.
ציטוט שבועי:
המורשת של חג הפורים: 'לשלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים'. סמל לאחווה יהודית בגולה, סמל לאמונה בנצחונם במלחמת החיים. {פרופסור בן ציון דינור}
סיפור שבועי:
'דרוש מועמד...'
רבי אברהם מטריסק שאל בפורים יהודי עשיר, שהיה קמצן מופלג: מדוע אינך נותן צדקה?.
השיב העשיר: בימינו רבים הם מקבצי הנדבות שאינם עניים מהוגנים. אני מחפש עני הראוי לצדקה, וטרם מצאתיו.
ענה לו רבי אברהם: פלאי פלאים! הקב"ה, הבוחן כליות ולב, לא דקדק לחפש את האיש המתאים דווקא, לתת לו עושר, וההוכחה, שנתן לך כסף רב, ואילו אתה מחפש את העני המתאים דווקא, וטרם הצלחת למצוא אחד כזה?!
פרשה שבועית:
פרשת תצווה / 'בחירת מנהיג'
"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי" {שמות כ"ח א'}.
בחירת אהרן לכהונה היתה בחירה אלוקית. האלוקים בחר בו, מפני שראה בו את האדם הקרוב אליו ביותר, והראוי למלא נאמנה את התפקיד הרם.
מהי כהונה במובנה המקורי?
המשכן היה היכל ההיזכרות. מטרתו נועדה להזכיר לעם את חובותיו לאור אמיתות מעמד הר סיני. המשכן היה הר סיני נייד. מטרתו במידת מה היתה לרענן בליבות בני ישראל את עשרת הדיברות ואת יתר המסרים של חמשת חומשי תורה. המשכן בא להשכין שלום בין חלקו הגשמי שבאדם לבין חלקו הרוחני שבו, בין שמים לארץ, בין אלוקים לאדם. אחדות זו, הינה גם הבסיס להרמוניה ולאיזון החייבים לשרור בין האדם ליקום.
הואיל ותפקידה המרכזי של הכהונה הוא לפקח על תהליך ההתקרבות המתמיד בין האדם לבוראו, הרי שאהרן הוא הראוי לביצוע משימה זו.אהרן היה אישיות שטוב לבה השופע עבר על גדותיו. מעולם לא קינא ברעהו לנוכח הצלחתו, גם לא כשאחיו הצעיר, משה, זכה - בהתגלות האלקית בסנה - בתואר המנהיג, הגואל ממצרים. כך השיב האלוקים למשה עת חשש שמא יקפיד האח הגדול: "וגם הנה הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בלבו" {שמות ד' י"ד}. לא בפיו בלבד, אלא בלבו! לבו היה שלם שבשלמים.
זוך נפשי זה התבטא ביחסו ובגישתו אל הבריות. אהבת האדם שקיננה בלבו, אין לה אח ורע. היא הביאה אותו לפעילות חריגה שאינה מצויה בדרך כלל בקרב נבחרי העם: 'שני בני אדם, שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב אצל אחד מהם ואמר לו: בני, ראה, חברך מטרף את לבו (אכול צער) ואומר: אוי לי! איך אשא עיני ואראה את חברי? בושתי ממנו! היה יושב אצלו עד שמוציא את כל הקנאה והכעס מלבו. לאחר מכן הלך אצל חברו ואמר לו דברים דומים. כשפגשו זה בזה (שני היריבים מאתמול), נשקו באהבה זה לזה' (אבות דרבי נתן).זו היתה דמותו של אהרן. וכך גם היה דימויו בעיני העם, עד שהוצב לסמל הראוי לחיקוי: 'הלל היה אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' {מסכת אבות פרק א' י"ב}.
אדרת הכהונה תאמה בדיוק את כתפיו והשתלבה היטב באופיו. הכהונה, שמטרתה להשכין שלום בין האלוקים לאדם ולסייע לבן אנוש בכפרת עוונותיו, היא הכפרה המשיבה את השלום לנפשו של אדם.
אהרן הוא הראוי לה - לכהונה. הוא יצק לתוכה תכני שלום אמיתיים, כפי שרק האלוקים מכירם עד תום. תכנים, שקלט מכוח אורחות חייו והתנהגותו עם הבריות. זו ההתנהגות שקירבה אותו אל האלוקים."ואתה הקרב את אהרן" - אמר האלוקים למשה: קרא אותו אל התפקיד, הוא האדם הראוי לקרב אלי את העם כולו.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק – 'פרשה ופשרה'}
פור שבועי:
'אחדות'
במגילת אסתר מסופר כיצד שכנע המן, לאחר שעלה לגדולה ונעשה 'ראש השרים', את המלך אחשורוש לגזור גזרת השמדה על כל היהודים: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ... ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם". המן הדגיש את העובדה שעם ישראל הינו עם "מפוזר ומפורד". המן ידע שהאחדות היא סוד כושר ההישרדות של עם ישראל, וביקש לרמוז לאחשורוש, שכעת האחדות היהודית נחלשה, מאחר שהם מפורדים בין העמים, ועל כן זו שעת כושר להוריד אחת ולתמיד את העם היהודי מבימת ההיסטוריה.
כח האחדות של עם ישראל אינו קשור למצב מדיני מסויים, הוא קיים גם בגולה כאשר היהודים מפוזרים בארבע קצוות תבל, למרות שהם חסרי מסגרת מאחדת. גם המן מדבר על "עם אחד", כלומר, למרות שהעם מפוזר, עדיין הוא מכונה "עם אחד". כאשר הזכיר המן שהעם "מפוזר ומפורד", כוונתו היתה לפירוד מסוג אחר.
הדבק המאחד את חלקי העם החיים כל אחד בסביבתו שלו ובתרבות שונה לחלוטין, היא העובדה שיש לעם ישראל מטרה משותפת, מטרה המלווה כל יהודי באשר הוא, וקושרת את כל בני העם זה לזה. עם ישראל נולד כדי לפרסם בעולם את האמונה בא-ל אחד. מטרה זו עומדת מעל לכל, ולכן יש בכוחה לאחד את היהודים, למרות חילוקי הדעות הרבים השוררים ביניהם. כאשר נחלשת השאיפה להגיע למטרה זו, נחלשת עמה גם האחדות.לקביעה זו קיים צידו השני של המטבע. רק כאשר שוררת אחדות בעם היהודי, הוא מסוגל לפרסם בעולם את בשורת האמונה.
כאשר היהודים מפגינים אחדות ביניהם, הם מוכיחים שהאמונה המשותפת עומדת מעל לכל שיקול אחר, ולכל שאר חילוקי הדעות יש חשיבות משנית בלבד. ובאם הצלחנו להתגבר על המן ועל כל ההולכים בעקבותיו, הרי זה רק בזכות העובדה שהעמדנו את המטרה המאחדת בראש סולם הערכים שלנו.הלקח הנלמד לדורות ממגילת אסתר הוא הצורך בחיזוק אחדות העם. באופן זה יוכל הבורא להגן עליו ולהצילו מכל רע. לכן, נצטווינו לדורות להדק בפורים את הקשר הקיים בין היהודים, לשלוח משלוח מנות מתוך שמחה ואחדות ולהרבות במתנות לאביונים, כדי לחזק את השכבות החלשות של עמנו ולהביא שמחה לליבם.
שבת שלום – צום קל ומועיל - פורים שמח – יהונתן גרילק