כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

נשנושבועי - פרשת בא

מעלות דת בקהילהפורסם: 30.01.20 , 11:03ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

אימרה שבועית:
כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. {בראשית י"ג ט"ו}

סטטוס שבועי:
ארץ ישראל מוזכרת בתפילות היומיומיות ובברכות רבות, אנו מעלים את זכרה בעת שמחה ובשעת צער. אין יום שבו זכרון הארץ אינו עולה בלבו של בן עמנו. חז"ל גם הורו לנו שלארץ יש חלק מכריע בעצוב דמותו של כל יהודי. תפקידה של ארצנו אינו מצטמצם כמקום בית לאומי לעם היהודי, כפי שיש מולדת לכל עם ולשון. לארץ ישראל יש קשר לבניין אישיותו של היחיד ולהשפעה על צביונה של כלל האומה.

ציטוט שבועי:
ארץ ישראל היא ארץ אבותינו, אותה לא שכחנו ולא נשכח לעולם. {בנימין זאב הרצל}

סיפור שבועי:

'הרגשתי והתרגשתי' / יהודית גלעדי

נולדתי ברומניה לאחר מלחמת העולם השנייה. ארץ זו דגלה בהפרדת הדת מהמדינה.
בילדותי הזהירו אותנו לבל נהיה שונים מהילדים של השכנים הגויים. אבל פנימה בבית ידענו את ההבדל. עד היום אני מריחה את ריח החלה המתוקה עם הצימוקים, שאפתה סבתא בפורים; התפוזים של יפו, וכעסה של סבתי כשקראו לה האיכרים 'יהודייה מלוכלכת' כאשר עמדה שעות בשוק בתור לבשר כשר.
אבל בשום אופן לא ציפיתי לתדהמת הוריי, כאשר בכיתה י' התיידדתי עם עלם חמד מתיכון לבנים והזמנתי אותו לביתנו לשבת. הוריי נשארו פעורי פה והביעו פליאה על כי, אבוי, הבאתי הביתה בחור גוי. אחרי המקרה חידשו הוריי את בקשת העלייה.
לפנינו עלתה לארץ דודתי, שהייתה בעבורנו הילדים כ'אמא שנייה', לבדה. כשנה אחר כך עלינו אנחנו לארץ. האורות של נמל חיפה שנגלו בעינינו כאילו האירו מתוך אגדות. ואז המילים של שירת 'התקווה' שלימדני דודי בסתר פרצו מגרוני בעוצמה. או אז הרגשתי לראשונה שאני יהודייה!

פרשה שבועית:

פרשת בא / 'אנרגיה מתחדשת'

"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" {שמות י"ב ב'}.

בטרם הוכתה מצרים במכה העשירית והאחרונה, מכת בכורות, שמעו משה ואהרן את ההוראות הראשונות לקראת יציאת העם אל החירות. מצווה זו ידועה בשם: 'קידוש החודש וסוד העיבור'. הכוונה היא למערכת המורכבת והמתוחכמת של חישובים אסטרונומיים, המאפשרת את קביעת השנה היהודית על חודשיה ועל מועדיה.
על מערכת חישובים זו נאמר בתורה: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" {דברים ד' ו'}. בניגוד ללוחות השנה האחרים, שחישוביהם מבוססים על מהלך השמש (נוצרי) או על פי מולד הלבנה (מוסלמי), בנוי הלוח היהודי מתרכובת של שתי מערכות חישוב אלו גם יחד. עובדה זו חייבה ידע אסטרונומי מפליג וחישובים מדוייקים ביותר. המפליא הוא, שבדורנו, דור הלוויינים והשעונים האטומיים, הוכיחו כלי המדידה החדישים שנשלחו אל החלל, את דיוק החישוב התלמודי (לגבי אורך הזמן שבין מולד למולד) עד לספרה החמישית שאחרי הנקודה.

מדוע היתה זו המצוה הראשונה שציווה אלוקים את העם הנגאל? מדוע חייבת היתה להגיע לאוזניו בטרם ייטוש את אדמת מצרים? למה קדמה מצווה זו למצוות חג הפסח האמורה להנציח בצורה בלתי אמצעית את המאורעות הגדולים?
הסוד כולו טמון במילת המפתח: "לכם". "החדש הזה לכם ראש חודשים". המילה מורה על חובת המעורבות האישית של עם ישראל ובית דינו בתהליך הקביעה של ראשיתו של כל חודש.
מצוות קידוש החודש יושמה בצורה הבאה: בית הדין הגדול שבירושלים ידע היטב מתי חל המולד החדש. מן המקורות עולה שהידע האסטרונומי שהיה בידי החכמים, היה מושלם. נוסף לכך, מטרה זו תושג באמצעות קביעה סובייקטיבית שלא על פי החשבון שבידם. על כן, ציפה בית הדין כל חודש לבואם של עדים שיעידו כי ראו את המולד החדש, והיום נקבע ליומו הראשון של החודש.
המשתמע מכך הוא, שהאדם נקרא לקבוע את אורך חודשי השנה ואת תאריכי חגיו, והצהרת בית הדין היא הקובעת מתי הם יחולו.
כך היו פני הדברים בתקופה שבה קוימה מצווה זו בפועל, בעת שעמד בית המקדש על מכונו בירושלים. המעיין במשנה ובתלמוד יבחין בהווי הציפיה שנוצר בעם היושב בציון בתחילת כל חודש. חשוב היה לו לדעת מה תהיה החלטת בית הדין לגבי מועדי החגים השונים.
ציפיה זו יצרה את ההכרה שאין לחוקי הטבע תוקף מוחלט ושליטה מלאה על האדם ועל גורלו. להיפך, אנו, בני אנוש, קובעים את גורלנו. כתזכורת חודשית נמסרה בידינו קביעת התאריכים של מועדינו אף בניגוד לחישוב האסטרונומי. זאת כדי להחדיר בנו את ההכרה שעלינו להשתחרר מפולחן הטבע - פולחן מצרים, שממנו צריכים היו בני ישראל להשתחרר בדחיפות.

מצווה זו אמורה לשמור את תחושת ההתפעמות שהיתה מנת חלקם של בני ישראל בשעת הגאולה. תחושה זו היא סם חיים לעם החפץ להאריך ימים. שחר החירות שעלה לפתע באופק חייהם, קרע בפניהם שחקים חדשים. הם טעמו את טעמה הנפלא של ההתחדשות. התחדשות בכל רבדיה הרוחניים, הלאומיים והאישיים. כיצד משמרים לעד רגעים אלו? כיצד ניתן למנוע את השקיעה בקפאון השיגרה והשעמום של חיים אפורים בדורות העתיד?
רק על ידי חזרה שיטתית ומתמדת של חווית התחדשות זו תושג המטרה. האדם העברי יישא את עיניו אל הרקיע, שממרחביו נמוג כליל פס הכסף של הירח, והוא יתור אחר רגע מולדו החדש. הוא יצפה בתהליך של התחדשות הלבנה, החשוב לו לקיום אורח חייו, והתהליך עצמו יטביע בו ברבות הימים קורטוב מתחושת ההתחדשות עצמה.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק – 'פרשה ופשרה'}

שבת שלום – יהונתן גרילק