כותרת
> C;
1/1
תרבות ופנאי

"הגברים כמשלימינו הטבעיים מאפשרים לפלא זה להתרחש מלכתחילה"

מעלות תרבות ופנאיפורסם: 19.03.24 , 10:46ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

רונית סטלקול אברם (עו"ד), מאמנת תודעה לריפוי ולהגשמה, מורה רוחנית וסופרת מטירת הכרמל, מלמדת כיצד לקרוא את סימני היקום ואיך להפוך לבוראי מציאות מודעים ולאחראים הבלעדיים של המתרחש בחיינו

רונית סטלקול אברם (עו"ד), מורה רוחנית מאמנת תודעה, מרצה וסופרת מטירת הכרמל, מסייעת לאנשים להתמודד עם משברי החיים ולצאת מהם לדרך חדשה, תוך גילוי השמחה שאבדה להם ופיתוח מוטיבציית שיא לשינוי באמצעות גישה ייחודית שפיתחה. גישה התופסת את החיים כמסע חווייתי, מרתק ומסקרן, כעין מסך אינטראקטיבי המשתנה בהתאם לבחירותיו של המתאמן, הלומד להכיר בכוחו וביכולותיו לייצר בעצמו את מציאות חייו. היא מסייעת בעזרת גישתה הייחודית להשיב לנשים רבות את שיעור קומתן, את תפיסתן את עצמן כחזקות וכמי שבידן מצויים הכוחות לנתב את מסלול חייהן לנתיב ההולם אותן גם מול משברים קשים כמו מצבי שכול, דיכאון, חרדות וכלה במופעים מגוונים של היעדר ביטחון עצמי וערך עצמי פגום.

בהלימה עם כל אלה יצא לאור בימים אלה ספרה החדש "כשהפרח נפתח" (הוצאת ארגמן מיטב) - רומן אירוטי מרתק, המתאר סיפור אהבה יפיפייה וחוצה גבולות, המשמיע קול נשי עכשווי ואמיץ שטרם נשמע כמותו במחוזותינו.

רונית: "אף פעם לא הרגשתי שמקומי כאישה נחות במשהו מזה של גבר, ומעולם לא ראיתי בגבר יריב המסכן את מעמדי. אני תמיד רואה את היופי בשני המינים שאנו ובחיבורים המדהימים שנוצרים בינינו. בכל זאת, כאישה שבחרתי להיות בגלגול חיים זה חוויה אחת ספציפית לעולם תהיה שלנו הנשים. אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה נבט בתוכי ילדי. את הבחילות הסדרתיות ואת הגוף המשתנה באופן מוזר, כאילו יודע משהו שאני עדיין לא. אני זוכרת את ידיו ורגליו של בני נמתחות בתוכי, ומרחיבות את רחמי מבפנים. מראה של אצבעות מטיילות מהצד הפנימי של בטני התפוחה, מזיזות אותה מצד לצד באופן נפרד, עצמאי ובלתי תלוי בפקודות שמוחי שולח. אני זוכרת היטב את הצירים הנוראים, שמוניטור רובוטי בישר את בואם, מציג מולי את עוצמתם המפלצתית המתקרבת, כשאני דקה מהם וללא כל הגנה. ביקשתי את מותי במהלכם. עד כדי כך זה היה נורא.
ואז מהתופת, מפנים השבות ומתחלפות מולי, מהנחיות חסרות טעם שאנשום נכון ומזריקת זירוז שמקצינה עוד יותר את גיהנום הצירים, החלו לבצבץ שערות ראשו ואז לאחריהן גם פניו של בכורי, שמיד עם גיחתם עתידים היו להעניק לי את השם המקודש 'אמא'. אך אנחנו עדיין לא שם, אלא ממתינים ברגשות מעורבים לציר האחרון, שעתיד לפלח את גופי מכאב בשעה שיידחק בבני לצאת סוף סוף החוצה. הגוף מבקש ללחוץ, הוא צועק ללחוץ, אך אסור, אלא ובלבד כשהציר המיוחל מגיע. ואז, לאחר שכבר לא נותרו מילים לתאר את עוצמת הכאב, נשלף סוף סוף ילדי בכורי מתוכי. חבל טבור כחול אדום חיבר עדיין את שנינו, כשהונח בשוך הסערה, צורח על חזי. ברגע מזוכך זה התיישבה לראשונה בתוכי ההבנה הנפלאה שיצרתי זה עתה מתוך גופי חיים, שעתידים לצמוח אל יעודם שלהם על פני האדמה. זה מה שעושה אותנו אחרות מהגברים, אבל צריך לזכור שהגברים כמשלימינו הטבעיים מאפשרים לפלא זה להתרחש מלכתחילה. לכן הייחוד שלנו, כמחזיקות הלפיד של השרשרת הבינדורית, הוא בעצם שיאה של ההרמוניה הנפלאה בין שני המינים".

במרחב האימוני-רוחני הייחודי שבונה רונית בקליניקה שלה מונחת בהדרגה ובהתאמה התשתית התיאורתית והנסתרת של מסע החיים, שאי-ידיעתה מייצרת בחיי אדם אומללות גדולה מול אירועי חייו השונים. "הכל טמון בפרשנות שנותן האדם לאירועי חייו, משום שפרשנות מולידה רגש וזה מייצר בחירה ובחירות, הן אלה שמנתבות את חיינו לכאן או לכאן", היא אומרת.

נשים, שהתמודדו עם אובדן שאותו חוו כסופי, התוודעו להמשכיותינו ולוודאות המפגש העתידי עם מי שחשבו שאיבדו לנצח. כך שינו את חייהן עשרות אלמנות מהעת האחרונה, כשפרץ חיוניות ושמחה החל לשוב לחייהן. כך גם נפתר מגוון רחב של חרדות ובעיות ביטחון ארוכות שנים ומחפשי משמעות מתוסכלים מצאו את שייחלו לו.

הדרך הייחודית, שאותה עוברים המתאמנים בקליניקה על מנת לתרגל מעבר מהתפיסה המנחיתה לתפיסה המצמיחה של כל חוויה שהם חווים, נלמדת בעזרת דוגמאות מהחיים וגם באמצעות חזיונות ומידעים המגיעים אליה במהלך האימונים ומסייעים למתאמנים להפנים את הדברים באופן עמוק וחווייתי. "מצב הרוח שעליו מדווחים המתאמנים משתפר משמעותית ושבות אליהם לקדמת הבמה שמחת החיים, תחושת החיוניות והמוטיבציה לכבוש יעדים", היא אומרת.

היא מלמדת כיצד לקרוא את סימני היקום, ליישם את הנחיות ההדרכה הפנימית שנמצאת בכולנו ואיך להפוך לבוראי מציאות מודעים ולאחראים הבלעדיים של המתרחש בחיינו. במקביל לרכישת יכולות אלו משתנה לבלי הכר תפיסת החיים, ובמקרה של אבלים גם תפיסת האובדן ואופן השפעתו על חייהם.

רונית: "כאשר אדם רואה בחייו הנוכחיים, ככול מה שיש ובאירועי חייו כסופיים, אירוע טראגי כמו אובדן של אדם יקר נתפס בעיניו כאירוע מנפץ עולמות שקשה מאוד לקום ממנו. אך כשנחשף בפניו מסע הנשמה, בדרך חווייתית ורוויית אישורים ובתוכו מתברר לו שפרק החיים הנוכחי הוא קצוב וזמני, שנבחר בקפידה, שהכול בו מוסכם, לרבות אותה פרידה זמנית, וגם, שבסופו של פרק זה, חוזרים ונפגשים שוב עם כל אהובינו, אז משהו בתוכו משתחרר ונרגע".

כל המידע הזה פרוס מזה עשרות שנים במגוון ספרים עצום של העידן החדש, ובכל זאת לרונית יש דרך מקורית ורבת השפעה לשכנע בכך את מתאמניה, שכנוע פנימי ועמוק שמשפר את חייהם ללא הכר. לדבריה, אדם הוא ביטוי פיזי של רסיס נשמה שהגיע לכדור הארץ, מעוז הבחירה החופשית ובית הספר הקשוח מכולם לשם צמיחתו הרוחנית, שרק באמצעותה ניתן לעלות לממדים גבוהים יותר בעולמות של מעלה. "זו למעשה מטרת המטרות ועבורה אנו בוחרים שוב ושוב גלגולי חיים, תפקידים, שותפים קארמתים וחוויות, כדי שדרכם ובאמצעות מערכות היחסים שנוצרות בהן, נעמוד מול אותן בחירות. בחירות אלו יכריעו אם נפלנו להבלי העולם הזה ולפיתויים השזורים במציאות האשלייתית שעומדת בפנינו, או שזכרנו את המקור הטהור שממנו נוצרנו כולנו ופעלנו בשמו", היא מסבירה.

לקליניקה שלה הגיעו עשרות אלמנות, הורים שכולים וילדים שאיבדו את הוריהם, וסיימו אצלה תהליכים כשהם בשיאם של תהליכי הגשמה ומימוש מרגשים. "כשמגיעה אליי אלמנה, שנמצאת באבל כבד וחייה לא חוזרים למסלולם בהיעדר בעלה האהוב, משהו עמוק מתחולל בתוכה בתהליך שהיא עוברת איתי. ממפגש למפגש היא מפנימה את העובדה שאנו נצחיים ושהפרידה הזאת, שקודם לכן נראתה לה כסופית, היא בעצם זמנית. יותר מכך מתחוור לה שיש לה בגלגול החיים הזה משימות, שהיא עצמה בחרה בקפידה ושיותר מכול היא כמהה להצליח בהגשמתן. בשלב זה היא מתמקדת במלוא תשומת לבה בנושאים המגדילים, המצמיחים והמשמחים, ואז גם החוויות שמתמגנטות לחייה נראות לה אחרת, היא תופסת אותן שונה והצבע והאור חוזרים לחייה".

רונית, נשואה ואם לשלושה ילדים בוגרים, אימנה ומאמנת אלמנות רבות, שחוו בחייהן שינויים מרחיקי לכת בעקבות התהליך האימוני הרוחני שעברו אצלה: ממצב שבו איבדו את הטעם לחייהן, הן החלו לצאת לדייטים, להשתלב בקורסים מקצועיים שונים, להקפיד שוב על הופעתם והיו מי שאף נרשמו ללימודים אקדמיים או שלקחו בחירות אמיצות אחרות גם לאחר שחצו את גיל 50.

התהליך האימוני-רוחני שאותו רקמה נולד בעקבות מסע חיים מאתגר שעברה ושבמהלכו נחשפה לרזי הרוח ממקור ראשוני, וכן בשילוב תכנים שספגה בלימודי אימון הוליסטי במכללת רידמן, אימון קוגניטיבי במכללת יוזמות, רייקי, תטא הילינג, השתתפות בעשרות סדנאות תקשור וקריאת מאות ספרים של העידן החדש. תהליך זה מושתת על סדרת מפגשים שבמהלכם בעזרת שאלות ותשובות, לצד חשיפה רחבה של מהות חיינו ושל מתן כלי עזר רוחניים, אני מזהה היכן מסתתרים 'מטעני החבלה' הרגשיים, היכן חבויים האשמות העצמיות, הכעסים והספיקות ומנקה אותם מתודעתו של המתאמן. ממפגש למפגש חש המתאמן בשחרור גדול ובהורדת משא כבד מכתפיו, ואז כבר מסמן מטרות ולחתור בכל הכוח להשגתן".

"כל המתרחש בעולמנו הוא תסריט כתוב מראש, המתעדכן, בחלונות שבהן זה ניתן, על ידינו בעצמנו. לאישה יש השפעה אדירה על הדרך שאליה פנינו מועדות. היא ידעה תקופות ארוכות של נחיתות במובנים רבים ובידיה להפוך למוקד כוח ולמתוות דרך לאנושות כולה. זה יכול להתרחש רק כאשר נשים תגלינה את כוחן הרב ותלמדנה להתנהל איתו נכון לרווחתן האישית ולמען החברה שבתוכה הן מתנהלות. האימון הרוחני הייחודי הזה חושף את האישה לכוחותיה, מאמן אותה בדרכי ביטויים, זוקף את קומתה, ומעורר בה מוטיבציה ונחישות להתבטא נכונה וכשהן תחוללנה מהפכה כזו בקירבן, יתעוררו בעקבותם גם הגברים וישפרו את הדרוש כדי להיות ראויים להן. נשים וגברים, שיבטאו את עצמם באופן גבוה, ישנו את פני הארץ כולה", היא מסכמת.

הספר כשהפרח נפתח מאת רונית סטלקול אברם, צילום הוצאת ארגמן מיטב 

רונית סטלקול אברם, צילום: פרטי

רונית סטלקול אברם, צילום: פרטי